גישת הדיאלוג הפתוח

 

גישת הדיאלוג הפתוח התפתחה באמצע שנות השמונים של המאה העשרים, בצפון לפלנד, פינלנד. במודל שנועד לתת מענה לאנשים ומשפחות המתמודדים עם משבר נפשי, נעשה שימוש באסטרטגיות של טיפול משפחתי ומערכתי שתכליתו ליצור קואליציה תומכת שתסייע לאדם לחזור לתפקד, כשהוא מסתייע בתמיכה הקיימת בסביבת מגוריו הקרובה (משפחה וכדומה).

בגישה זו נעשה שימוש מדוד, מבוקר וקצר טווח בתרופות, כדי להפחית את התסמינים הפסיכוטיים. הפסיכוזה מוגדרת במונחים של משבר זמני שהינו תוצר של טראומה או כאב מתמשך ולא של הפרעה נפשית. עבודת דיאלוג פתוח מתקיימת בביתו של האדם במשבר ולעתים במרכז טיפולי אזורי.

השם דיאלוג פתוח מבטא את דרך הפעולה האופיינית למיזם זה, המבוססת על שיתוף האדם במשבר ומשפחתו בתהליכי הטיפול ובקבלת החלטות.

 

עקרונות מרכזיים:

דיאלוג פתוח היא צורת עבודה קבוצתית הרואה במשבר הפסיכוטי אירוע שמתקיים בתוך סביבה (משפחתית או אחרת) לכן גם ההתערבות צריכה להינתן בתוך הסביבה בה חי האדם במשבר, תוך מתן משקל מספיק לכל קול במערכת המשפחתית. בגישת הדיאלוג הפתוח המתבססת על כלים של טיפול משפחתי, אין סימון של האדם במשבר כ IP (מטופל מזוהה). המערכת היא שנמצאת במוקד הטיפול ולא האדם הספציפי. אנשי הצוות מגיעים למפגש ראשון עם המטופל כשראשם וליבם פתוחים כדי לקלוט מידע מהמערכת הנמצאת במשבר. (זה שונה מאד ממה שקורה במודל הרפואי בו המטפל נתפס כמומחה המהווה מקור בלעדי לתשובות). התוצאה היא דינמיקה של הפריה הדדית מתחילת העבודה המשותפת ועד סופה, לא ברמה של "להתחשב בדעת המשפחה" כפי שקורה במודל הרפואי אלא ברמה הבסיסית ביותר של אחריות משותפת על העבודה הטיפולית, מטרותיה ותוצאותיה. זהו שיח שבו אין סודות, ואין מידע הנגיש רק לחלק מהמשתתפים. הפתרונות 'בדיאלוג פתוח' הם תוצר של התהליך זה של דיאלוג בין הצוות למשפחה או האדם הנמצא במשבר.

בסיס רעיוני:

גישת הדיאלוג הפתוח מבוססת על כלים של טיפול משפחתי הומאני, המכיר בזכותו של אדם לקבוע מה יתרחש בחייו, גם בהיותו במצב של משבר פסיכוטי. ההמשגה של המשבר הפסיכוטי היא כמשהו שיכול להתרחש אצל בני אדם שונים, בדרך כלל על רקע של נסיבות חיים קשות או טראומטיות. פסיכוזה נתפסת כמצב תגובתי למצוקה נפשית, לא כמחלה. היחס לטיפול תרופתי בדיאלוג פתוח מבוסס על ההכרה בתופעות הלוואי השליליות של טיפול תרופתי בפסיכוזה במדינות מפותחות, כפי שבא לידי ביטוי במחקרים. שימוש בטיפול תרופתי ייעשה כדי להפחית סימפטומים בלבד, לא כטיפול אחזקה.

אופן הפעולה:

צוות דיאלוג פתוח מגיע בדרך כלל לבית המשפחה או האדם במשבר, אך ניתן לקיים מפגשים גם בקליניקה של הארגון, בדומה לטיפול ולליווי שיינתן בבית של תקווה. מה שמתרחש בפגישות אלה מזכיר מאד מערכת דמוקרטית, במובן זה שלכל המשתתפים, כולל האדם שנמצא במשבר הפסיכוטי, יש קול והקול שלהם נשמע ונלקח בחשבון.

במה זה שונה מאשפוז בבית חולים:

ראשית, הכלי המרכזי בטיפול הרפואי הניתן בבית חולים הוא התרופות הפסיכיאטריות הניתנות במינון גבוה, שהופך בהמשך למינון אחזקה. בדיאלוג פתוח השימוש בתרופות הוא במינון הנמוך ביותר האפשרי כדי לקבל תועלת תרופתית, ולמשך הזמן המינימלי ההכרחי, במטרה לאפשר יציאה מהמצב הפסיכוטי האקוטי.

שנית, במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי המסורתי הניתן בבית חולים פסיכיאטרי המטופל יקבל בדרך כלל אבחנה של הפרעה נפשית כלשהי. לעומת זאת בדיאלוג פתוח אדם לא יקבל אבחנה של הפרעה נפשית.

בבית החולים הפסיכיאטרי תופסים את הפסיכוזה כביטוי של מחלה מוחית/ביולוגית, ומטרת הטיפול היא להפחית את הסימפטומים. בדיאלוג פתוח מאמינים שהפסיכוזה היא תגובה אנושית לא רצונית למצבי מצוקה רגשית קיצוני או ממושך וכן למצבי טראומה נפשית. האופי ה'דמוקרטי' של עבודת הצוות בדיאלוג פתוח הוא הבדל בולט נוסף מעבודת בית החולים. בעבודת בית החולים יש יחסי מטפל מטופל וקשר טיפולי עם בני משפחתו. בעבודת דיאלוג פתוח כל צעד טיפולי יהיה תוצאה של הסכמה הדדית. זאת בהתבסס על ההכרה בכך שהאדם במשבר והמשפחה הם בעלי ידע בעל חשיבות מכרעת בפתרון המשבר.

מפעילי המסגרת:

אנשי מקצועות בריאות שונים (פסיכותרפיסטים, אחים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ועוד), כולם בעלי הכשרה בתחום הטיפול המשפחתי.

מימון:

בארץ בעקבות מעורבות של משרד הבריאות, שירותי בריאות הנפש בקידום המודל של בתים מאזנים והתוויית אמות מידה למודל, מתקיים מו"מ עם קופות החולים לצורך מימון השהייה בבית. בשלב ראשון עד להגעה להסדר, הבית ייפתח כמקום פרטי.

ממצאי מחקרים:

דיאלוג פתוח פועל מעל 20 שנה באחד האזורים בעלי השכיחות הגבוהה ביותר באירופה של סכיזופרניה. בתקופה זו ירד שיעור המאובחנים ב 90%. כיוון שמדובר באזור קטן יחסית בפינלנד, וכיוון שמאז החלה התוכנית לפעול התקיימו אלפי מפגשים, ההערכה היא שכמעט כל אדם במערב פינלנד מכיר אדם שטופל באמצעות התוכנית. מרבית האנשים, עם אבחנה של סכיזופרניה והפרעות נפשיות אחרות (N=75) בטבלה מובאות תוצאות מחקר אורך שנמשך 5 שנים:

תוצאות מעקב 5 שנים לפסיכוזה ראשונה במערב לפלנד – למטופלי 'דיאלוג פתוח'

% מכלל המדגם
שימוש בנוגדי פסיכוזה: מעולם לא השתמשו 67
השתמשו במהלך המחקר 33
שימוש מתמשך (5 שנים) 20
סימפטומים פסיכוטיים: ללא החמרה במהלך המחקר 67
ללא החמרה במשך 5 שנים 79
תוצאות תפקודיות: עובדים או לומדים 73
מחפשים עבודה 7
 
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support