מכתבי תודה מדיירים שסיימו את הטיפול בבית

*סיכום לא אשפוז*

מכל מדריכיי השכלתי. קיבלתי מתנה מכל אחד.

מעומר ונמרוד את היכולת לשינוי, מנטע את קלילות המחשבה, הסדר במטבח והמון חום ואהבה, מרוני את היכולת להשתתף ולהביא את עצמי גם כשקשה, מאיתמר את כח החיים החזק, מרותם את היכולת להגיע מרחוק, מצביקה את היכולת ללמד וללמוד, מאליעד את הזרימה וההשקעה הרגשית, וגם הצבת גבולות שצריך. (בחיי שזה עזר לי ללמוד), מיוכי את ההתגברות על משבר החיים, מקרן, אמנם לא מדריכה, את האהבה האין סופית, ומיעל, את המקום הנהדר לשים בו את הראש, את המוטיבציה וההתלהבות והרבה הרבה עקשנות.

קיבלתי בבית של תקווה ארגז כלים. ארגז שילווה אותי כל החיים.
קיבלתי מתנות שלעולם לא אשכח ולא חושבת שאי פעם אדע להשיב את התודה כמו שצריך בחזרה.

אלה דבריה המרגשים של אשה צעירה ומוכשרת שמסיימת בעוד יומיים את הטיפול בבית של תקווה.
נתגעגע ומאחלים לה הרבה הצלחה בדרכה בהמשך . אנו בטוחים שחלומה ללמוד עבודה סוציאלית יתגשם במהרה.

היום אשתף אתכם בדברים שכתב אחד הדיירים שסיים היום את שהותו בבית. הדברים מצוטטים מתוך מכתב שכתב, ולבקשתו השמטנו את שמו מסוף המכתב על מנת לשמור על פרטיותו.
בסיום התהליך אנחנו מבקשים מהדיירים משוב על השירות הניתן בבית ועל התהליך שעברו.
להלן דבריו:
נכנסתי לבית של תקווה לפני חודש וקצת. בהויה שלי נכנסתי כשבר כלי עפוף דיכאון, התקפי חרדה ובכי. פניתי לבית במטרה לטפל ולשקם את עצמי ונסיתי להשתתף בכל פעילות וטיפול, על מנת לשתף, לחוות, ולבחור את המטפלים אליהם אני מתחבר.
היום, יום לפני שאני חוזר לחיים שלי, אני מבין כמה נכונה האמירה שיש לכל מטופל כמעט, 50 אחוז של תרומה, בהגעה למצב מאוזן. זה מסר מאד חשוב ואולי נשמע כמו קלישאה בתחילה אך בהכרח נכון לגביי.
אני מרגיש שזה שצוות המלוים ברובו, מתמודד כל אחד עם שדיו, זה עוזר לדיירי הבית להפתח לצוות ולהתחבר לשהות בבית.
רכשתי בבית של תקווה כלים להתמודדות עם השדים שלי ואני מתכוון ליישם ולצאת לדרך חדשה עם אישתי ומשפחתי המדהימה.
אני מודה ליעל שעושה עבודת קודש, מתוך שליחות ואמת טיפולית. כל המטפלים פועלים מכל הלב : קרן המדהימה, שלומית, שירי, ד"ר שיר וד"ר עופר שמגר שהינו אדם אמפתי , בעל יכולת ראיה והבנה של נפש האדם.
נהנתי מהטיפולים הקבוצתיים והפרטניים ואני מודה לאל שיש מקום כזה ושבחרתי לבוא לכאן ולהתחיל את דרכי החדשה.
תודה רבה לכולכם.
אז עכשיו אתם מבינים את הפוסט הקודם שלי, שהדיירים שלנו הם כבר חלק ממשפחה , כבר חלק מאיתנו ואני רוצה להודות על הזכות שיש לי להכיר כל אדם ואדם שמגיע לבית של תקווה.

 
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out LoudPress Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out LoudPress Enter to Stop Reading Page Content Out LoudScreen Reader Support